אחר כך , שנערכו בעיקר בערים הגדולות של צפון – מזרח המדינה . הרפרטואר של דנקן כלל את האינטרלודים המחוליים מא י פ י ג נ י ה ב ט א ו ר י ס ( Iphigenia , in Tauris סביבות 1915 - 1914 ) ומא י פ י ג נ י ה ב א א ו ל י ס ( Iphigenia in Aulis , 1905 - 1915 ) מאת גלוק , סצנות מתוך א ו ר פ א ו ס של גלוק , את הסימפוניה השביעית ( 1904 ) של בטהובן , ערב באך / וגנר ומבחר של שופן וצ ’ ייקובסקי . ההדרנים שלה כללו את 1908 ) Moments Musicaux ) מאת שוברט ואת ו א ל ס ה ד נ ו ב ה ה כ ח ו ל ה ( 1902 ) הפופולרי . הנערה הלירית , התמימה , של סיבובי הופעות מוקדמים אלו , ולא האמזונה של שנות המלחמה או השחקנית הדרמטית של , 1922 - 23 היא ששולטת במורשתה של דנקן . וזהו הגוף הרוקד שאבחן כאן . אפילו בטרם הופעותיה בפועל , היה ברור שדנקן מציעה דבר מה שונה , ולו מהסיבה שאיש , לבד מלואי פולר , לא הקדיש מעולם ערב שלם לריקוד סולו , ללא הפסקה לשיר , למערכון או לדקלום של טקסט כלשהו . יתרה מזאת , היא הופיעה בתיאטראות ובאולמות קונצרטים מכובדים , ולא בבתי וודוויל . השינויים המהותיים האלה בפורמט מסגרו מחדש את האירוע , ממחזה ראווה ה...
אל הספר