תקופת ירושלים ( תרע " ט – תרצ " ה ; 1935 – 1919 ) בחייו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק ( להלן : הראי " ה ) נחשבת לתקופה סוערת בשל יחסיו המתוחים והמעורערים עם האורתודוקסיה הלא - ציונית הירושלמית , לאמור אנשי היישוב הישן . בראשית תקופה זו שימש הראי "ה רבה הראשי האשכנזי של ירושלים ואחר כך , עם הקמת הרבנות הראשית ( תרפ " א ; , ( 1921 נבחר לכהן כרבה הראשי האשכנזי של ארץ ישראל . מינויים אלו עוררו מורת רוח וביקורת חריפה בקרב חלק מרבני היישוב הישן ואנשיו , שהתנגדו לאיש ולדרכו . ואכן , בשנים אלו רבתה המהומה בחיים הציבוריים סביב הראי " ה וביטוייה היו מחאות , התקפות , כתבי פלסתר וחרמות . אף קנאי האורתודוקסיה החרדית האנטי - ציונית בירושלים החריפו את מאבקם בראי " ה והרבו להתעמת עמו . הראי " ה ניסה להרגיע את הרוחות ולהתמודד עם ניסיונותיהם של הקנאים לקעקע את מעמדו ולכרסם בסמכותו הרבנית , ואף תלמידו הרב יעקב משה חרל " פ ( תרמ " ג – תשי " ב ; 1951 – 1883 ) יצא לא אחת להגנתו . דוגמה מאלפת 1 על מוסד הרבנות הראשית לארץ ישראל ראו למשל א ' מורגנשטרן , הרבנות הראשית לארץ ישראל : ייסודה וארגונה , ירושלים ונתניה ת...
אל הספר