כאמור , תוך כדי דיון על הדרך שבה היחיד מעניק ממשות לאמת עם ה ' באמת ' שלו , רוזנצווייג פונה ליהדות ( ולנצרות , שאליה לא נתייחס ) ולמקומו של היחיד בתוכה . כחלק ממעבר זה , המונחים הכלליים של ' כאן ' ו ' עכשיו ' לובשים את צורתם הפרטיקולרית בהקשר היהודי . פנייה זו מאשרת את אשר ראינו בסוף פרק א ( סעיף ג . 3 ) בהקשר של תפילת הרבים : הגאולה מוטרמת על ידי היחיד שפועל מתוך קהילה מכוונת למטרה זו , מבלי שהוא מתפשר כלל וכלל על ייחודיותו . כפי שראינו בפרק ג ( סעיף א . , ( 1 מעצם לידתו ושייכותו לעם היהודי הוא מקבל את ה ' עכשיו ' שלו , ומשמעות הדבר כי האל המתגלה נודע לו באמצעות זיקתו לעמו . רעיון זה תואם את טענתו של רוזנצווייג כי מעצם קיומו העם היהודי מנכיח את הנצח . בדרך זו רוזנצווייג מעניק משמעות – ודוק : משמעות תאולוגית – לעצם ההשתייכות לעם היהודי , אף למי שאינו מבין את שייכותו במובנים שכאלה . זאת ועוד : רעיון זה תואם את אשר ראינו בפרק ג ( סעיף א . 2 ) כי האל מתגלה לשארית ישראל . באשר להתגלות הר סיני – היינו , התגלותו ההיסטורית של האל לעם ישראל כפי שבאה לידי ביטוי במקרא – יש לזכור את אשר ראינו בפר...
אל הספר