כדי להבין את תפיסתו של רוזנצווייג את היהדות בכלל , ואת מקומה של ההלכה בתוכה בפרט , נפנה את תשומת לבנו בפרק זה לאותו ' עולם עליון ' המקבל ביטוי בחלק השלישי של ה " כוכב " , בייחוד בספרו הראשון . כבר ראינו כי הרגע החולף של ההתגלות מחפש משך : ניתן לומר כי כפי שאהבה בין בני זוג משתוקקת למיסוד בצורה של נישואין , האהבה הספונטנית של ההתגלות אף היא מחפשת מיסוד . מיסוד זה יבוא בצורה של אותו ' עולם עליון ' שאותו תעצבנה שתי דתות ממוסדות , היהדות והנצרות . ואם יישאל , מדוע רוזנצווייג מעניק מקום סגולי ליהדות ולנצרות , תשובתו היא : ' המעמד הסגולי של היהדות והנצרות נמצא בדיוק בכך שאף כשהן נעשות לדתות , הן מוצאות בתוך עצמן את הדחף להשתחרר מדתיותן ולמצוא את דרכן מהמומחיות ומהיותן מוקפות –חומה ( ihren Ummauerungen ) חזרה אל השדה הפתוח של הממשות ' . לאמור , סגולתן של היהדות והנצרות נמצאת בכך שהנן צורות של מיסוד ההתגלות , והן מאפשרות למעשה הפולחני המעוצב לפתוח צוהר לעולם ההתגלות שפתוח באופן תמידי . החלק השלישי של ה " כוכב " בא לתאר מהלך זה . בבואנו לעיין בתפיסתו של רוזנצווייג את היהדות ( וכן את הנצרות ) על...
אל הספר