מיכל בראון ואילעאי עופרן פתיחה לידת ילד היא אחד האירועים המשמחים ביותר בחייו של אדם . רגע שבו נעשה האדם כביכול שותף למעשה הבריאה , רגע שבו הוא עומד משתומם אל מול הפלא שבבואם של חיים אל העולם . ברגע משמעותי כזה נדרש האדם לברך ברכת ״הטוב והמיטיב״ או ברכת ״שהחיינו״ . ברכות הודיה אלו קשורות באופן עמוק לתפיסה התלמודית ש״אסור לו לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה״ . לידת ילד עם מוגבלות מפגישה את ההורים עם מגוון של רגשות ותהליכים סותרים . אירוע הלידה , אשר בדרך כלל נתפס כמשמח ומרומם , עלול להיחוות כמאיים , עצוב וטעון ברגשות שליליים . מחקרים מראים כי לאחר לידת תינוק עם מוגבלות עשויים ההורים לחוות רגשות דיספוריים כגון דיכאון , חרדה , מתח ואשמה לצד רגשות חיוביים . תאורטיקנים התייחסו לתהליך שחווים ההורים כאל תהליך אבל הבא בתגובה לאבדנו של התינוק הבריא שקיוו וייחלו לו . תהליך אבל זה אינו דומה לתהליכי אבל אחרים המוכרים לנו , מכיוון שבד בבד עם אבדנו של אותו תינוק מיוחל ישנו תינוק אחר חי וממשי , הזקוק לטיפול ואהבה . תהליכי האבל מתקיימים אם כן לצדם של תהליכי התקשרות . ואכן , ממצאי מחקרים מצביעים על קשיי...
אל הספר