שאלת העוברים הסובלים מתסמונת דאון

אולם לגבי מעמדו של עובר בן פחות מארבעים יום מבואר ביבמות סט , ב , לגבי בת כהן שהתעברה מישראל , שהיא נחשבת עדיין כבת כהן ואוכלת בתרומה , כי עוברה נחשב “ מיא בעלמא״ . לאחר ארבעים יום כבר יש לו חשיבות ואינה אוכלת בתרומה . כיוצא בזה מבואר לעניין בכור , שהנולד אחר הפלה שהתרחשה בתוך ארבעים יום יש לו דין בכור , מפני שרק עובר שהתפתח באופן תקין במשך ארבעים יום איבריו מתחילים להתרקם ויש בו ממש , אבל לפני כן אין בו ממש ( שו״ע יו״ד שה , כג ) . למעשה , כיוון שהעובר נחשב עד יום הארבעים כמיא בעלמא , המקילים להפיל לצורך גדול , יקלו גם בצורך פחות גדול . וכ״כ בשו״ת באהלה של תורה ( א , קטו ) , לגבי בחורה לא נשואה שקשה לה למסור ילד לאימוץ , שמותר לה להפיל עד היום הארבעים . וכ״כ בשו״ת בני בנים ג , לח . וגם חלק מהפוסקים שנוטים לחומרא , כדוגמת רשז״א , יקלו בשעת הצורך לפני ארבעים יום ( נשמת אברהם חו״מ תכה , א , , 4 לעניין טיי זקס ) . אמנם יש מחמירים לפני ארבעים יום כמו לאחר ארבעים יום , כי העיקר לדעתם תלוי בכך שהוא יכול להיות אדם שלם ומתירים לחלל שבת עבורו ( הרב אונטרמן , ונטה להסכים לדבריו באג״מ חו״מ ב , סט ...  אל הספר