פרק שני המגפה בשער — תאוריות, רופאים וטיפול

תאורית המיאזמה בעקבות מגפת הכולרה בשנת 1865 מגפת הכולרה , שהתפשטה מחיג ' אז לאגן הים התיכון ומשם לרחבי אירופה בשנת , 1865 עוררה דיון מקיף בגורמי התחלואה ובדרכי ריפוייה בקרב העוסקים ברפואה . במחצית המאה ה 19 עלתה השאלה אם הכולרה נגרמת על ידי גורם בודד או שנדרשים כמה גורמים כדי לחולל את המחלה . כבר בשנת 1849 פרסם הרופא הבריטי ד״ר ג׳ון סנו ( , ( John Snow , 1813 - 1858 דוח על הקשר שמצא בין משאבות מי שתייה בלונדון ששאבו מים ממקור מזוהם לבין שכיחות גבוהה של תחלואה בכולרה אצל תושבים שקיבלו מי שתייה מאותן משאבות . המחקר של סנו עסק בשתי מגפות כולרה שאירעו בלונדון בשנים 1849 ו . 1854 עבודתו של ד״ר סנו כללה סרטוט מפות שהצביעו על הקשר שבין אזורי התחלואה בלונדון , מערכת אספקת המים ואתרי השאיבה מנהר התמזה . בעקבות הממצאים הופסקה פעילות משאבות המים באתרי התחלואה והמגפה באותן שכונות דעכה ; על כן עבודתו נחשבת לפורצת דרך ולראשית מדע האפידמיולוגיה . רופאים בריטים נוספים הניחו כי גורם רעל כלשהו במים מחולל את המחלה , אך על אף זאת בשנות השישים של המאה ה 19 עדיין הקשר שבין מים מזוהמים למחלת הכולרה לא היה...  אל הספר