פרק אחד־עשר מפגש היישוב עם צביה ויצחק

מבוא הדיונים בקיבוץ המאוחד על השליחות לגולה לאחר המלחמה היו ספוגים בתחושות אשמה על אוזלת m מימי המלחמה . תחושות שהיו מופנות אל היהודים ככלל והתנועה החלוצית בפרט . " עלינו פסח האסון . אנו המשכנו לחיות את חיינו ולבנות את ביתנו עת הבית שם עלה באש " \ אצל השליחים מהארץ ואנשי הקיבוץ המאוחד בכלל זה , יצר המפגש עם שארית הפליטה תחושה אמביוולנטית , לצד הביקורת שנשמעה על התנהגות הניצולים והחששות האם תתאים איכותם האנושית של המצטרפים לקיבוץ לתפקיד הציוני של משימת ההגשמה . היו שערכו חשבון נפש פנימי שדן באוזלת היד של הקיבוץ המאוחר בימי השואה . " אנחנו לא בגרנו די לתפקיד זה , אנחנו כמעט לא הגענו אליהם ... במקום להיות אתם במניין של מאות רבות , לפעול בתוכם . לעמוד בר 8 שם "\ תחושה 7 ו הובלטה לקראת הפגישה הצפויה עם חברי התנועה ובמיוחד עם ההנהגה התנועתית בגולה שסכנת המוות מילאה "את ישותו של כל אחד ואחד מהם . שישים רגע בשעה ככל יום , שלוש מאות שישים וחמישה יום בשנה , ושנים כך ' י \ וכך מול החששות והביקורת מזה ורגשות האשם והערגה מזה , הצטיירה דמותם של מנהיגי המרד שנותרו כסמל דמות המופת של החלוץ שלא הועמה ב...  אל הספר