ביערות לומי אנקי היתה בבר קבוצת לוחמים שיצאה מהגיטו , מאזור טבנס שולץ , עוד בימי המרר הראשונים ( 29 באפרילא " י הפגישה הראשונה עם הבאים גרמה להלם וזעזוע . כותב יעקב פוטרמילה בבת אחת הופיעו כמה עשרות ראשים , כשהם מתרוממים מעל ריצפת המשאית . ראיתי את הפנים החיוורות ומ 1 ות הרעכ , שערותיהם דבוקות היו בסרוי התעלול בגדיהם צואים וספוגים ריחות מי המדמנה . קשה היה להכירם . עשרת הימים שעשו בגיטו אחרינו , המלחמה שניהלו , ולבסוף שני ימי הייסורים בתעלת הביוב , שינו את מראם ללא הכר . - הריחות והזוהמה לא הרתיעו . מאושרים נפלו אלו לזרועותיהם של אלו , מנסים להיוודע מי חי , מי יודע על חבה אח , אחות , חכירה . צריר היה להשיג בגדים לבאים . את הלכלוך שעל הפגים נאלצו לברד כצפותיים עד זוב דם . הם היו שיכורים מהאוויר הנקי והחופשי ביער אך מותו של יהודה ונבררבר החזירם מייד אל המציאות הממשית . בלומיאנקי התארגנה מייד המיפקרה : צביה לובטקין , מארק ארלמו , טוסיה אלטמן , הרש כרלינסקי , ישראל קאנאל וטוביה בוז י יקובםקי - " חיפשו לעצמם פינה ובה קיימו את התייעצרותיהם . מי שבא מווארשה , היה נבלע בסוכתם '' - כר מעיד פרטר...
אל הספר