השליחות והקשריות מיעטו לספר על עצמן . הקטע היחיד שבו מבלה טוםיה בעקיפין טפח מחוויות השליחה בדרכים ראה אור בעתון " אל על " י 10 וגם בו יש יותר ביטוי להתפעמות מחוויית המיפגש עם הצעירים הברתמים לפעילות תנועתית מאשר תיאור הסכנות והמיכשולים שבדרכים . אין היא מגלה מהו המחיר שגובה ההעזה בגוף וכנפש . ראךי לציץ שביניהן לביךעצמן לא נהגו השליחות " להחליף חוויות '' לכל ' אחת היו " סוררת " ו " טכניקות " משלה וכל אחת התאימה אותן בגמישות למצבים שנקלעה לתוכם - * ובעצם , מה כבר אפשר לספר על פחדים , קור , זוהמה , בחילה ועייפות ללא גברל ? שמץ ממה שעבר עליהן בטלטולי הימים והלילות שלהן אפשר ללמוד ממה שרשמו חייקה גרוסמן וחווקה פולמן ( רכז * אחרי המלחמה . וכך מתארת ודיקה מסע שלה מביאליסטוק לווארשה : בסאלקיניה , כהצי המרחק מווארשה , הוקפה שוב הרכנת ובל נוסעיה הוצאו החוצה . ושוב נבדקו הקרונות שמא נשתייר איש בפנים " , הוציאו אישה אחת מן השורה לפני והכניסוה להדר צדדי . בנראה נחשדה על ירי ת אנדרמים . שם ןפשיסוה ויבדקוה מכף רנל ועד ראש מעתה עלי לחכות לילה תמים בתחנת הרכבת מאלקיניה " . הדוחק הוא לפיכך למעלה מכל שי...
אל הספר