הסדר ואיסור אכילת חמץ במהלך חג הפסח . האחר הוא המנהג העממי , שיוצר לעתים קשר אסוציאטיבי פרשני בין המאכלים לזמן המקודש . חלקם נלקחו מן התרבויות שבהן חיו הקהילות היהודיות השונות . אחד מפרקי הזמן המקודשים ביותר במחזור השנה היהודי הוא השבת . בשל תדירותו הגבוהה , הוא המייצג המובהק ביותר של הזמן המקודש היהודי ויש לו את כל המאפיינים של הזמן המקודש : מדי שבוע מוגשים בשבת מאכלים מיוחדים העולים באיכותם ובמחירם על מאכלי החולין . בתורה לא מצוינים באופן ישיר המאכלים שיש לאכול בשבת , אך קיים איסור מפורש להדליק אש במהלך השבת ( שמות לה , ג ) . הרצון לקדש את השבת במאכלים מיוחדים תוך עמידה בתנאים המגבילים של אופני הבישול , הצריך פתרונות קולינריים יצירתיים . מקורם של מאכלי השבת הוא גם במסורות שנבעו באופן עקיף מתיאורים בתורה , כגון פרשת המן הכפול שניתן ביום שישי והספיק לאכילה בשבת ( שמות טז , ד ה ) . לפרשה זו נקשרים המנהגים 13 בתורה מוזכרים שלושה מרכיבים של הסעודה הנאכלים עד היום בליל הסדר ובמהלך החג : בשר , מצות ומרור ( שמות יב , ח ) : " ואכלוּ את הבּשׂר בּלּילה הזּה : צלי אשׁ וּמצּוֹת , על מררים יאכלהוּ...
אל הספר