גלגוליה : ' התהום ' , חוויית האין , היסוד הריק השותק נפרש ומשתקף ב ' אור חדש ' , במילים מרובות , מגוונות , עזות מבע וביטוי . המסה של ביאליק , שהיא שירית והגותית בעת ובעונה אחת , נוטלת מלשון הקודש ועושה במילים מעשה אמנות . ביאליק מרכיב ומצופף , רומז ומצטט , ובדרך זו מעמיד יצירה עברית משלו . המסה שלו היא עדות על משחק בשדה של המסורת . ואכן , כתיבתו של ביאליק אינה נטולת אירוניה ; שלובים בה משחקי מילים , הזרות , תרגומים והעתקות מלטינית . המסה שלו משוחחת עם המסורת אך יודעת היטב את זמנה – היא עושה קודש לחול וחול לקודש . כתיבתו של ביאליק מדגימה את מקומו של היסוד השירי שהוא בין ' קודש ' ל ' חול ' . כמו בהרצאתו על העברית המסיקה על הספרות שהיא ירושה של ' יסוד הקדושה בלשון ' , גם במסה זו עומד ביאליק על מהותה של השירה שאל פתחה מתגלגלת המסורת . השירה עצמה אינה קודש ואינה חול ; היא מופיעה על קו התפר , במקום שהוא בין גילוי לכיסוי , בין מסירה ליצירה , בין המשכיות למשחק . מנקודת המבט השירית קודש וחול אינם הפכים או ניגודים סתם . מה שבין קודש לחול הוא נקודת המוצא של השיר ( נקודת המוצא של הטקסט במובנו הפוא...
אל הספר