במסעותיו הספרותיים של היהודי הנצחי מופנם פרדוקס ההתגלות – הדיוקן האימננטי ( פנימי , ארצי , חילוני ) של האין . הספרות בוקעת ונפרשת מתוך ניסיונות אינספור של פרשנויות ליסוד נטול המשמעות , שבעצמו אינו בר ביטוי . מדיון זה לא נגזר כמובן כי הספרות אינה מייצגת או שאינה נושאת משמעות . אנו דנים במורכבות או באתגר הייצוג , כלומר באופן ההתגלות שאינו מתכחש לממד המסרב להופיע ( ' החוק ' , ' האל ' , ' התשוקה ' , ' הלא מודע ' ) , אך מעתיק אותו אל המרחב הספרותי דרך פואטיקה של גילוי וכיסוי – פואטיקה של רמיזה , דחייה , השהיה , פיצול וחזרה . זהו ההיגיון הספרותי הנפרש ב ' סדרת הפרדוקסים ' של קפקא , אוארבך ופרויד : הספרות היא המרחב הגלוי של השפה , ובה נרמזים מבני העומק החרישיים של הלשון ושל ההוויה . שאלת הספרות כרוכה בממאן להתגלות . היא בוקעת מתוך מרחב ' האין של ההתגלות ' . את המושג הזה הציג שלום בהתכתבויותיו עם בנימין על שאלת יצירתו של קפקא : את [ ' האין של ההתגלות ' ] אני מבין כמצב שבו ההתגלות מופיעה כריקה ממשמעות , זהו מצב שבו היא עדיין מביעה את עצמה ומחזיקה בתוקף , אך לא נושאת עוד משמעות . שלום מבחין בין...
אל הספר