" משפחתי נפגעה קשות בשואה . חמישה מתשעת אחיו של אבי , יליד גרמניה אך מי שמשפחתו שורשיה במזרח אירופה , חמישה מהם נספו במחנות . ב 1935 עלה אבי ארצה ומאז אותה תקופה רבים מאתנו הולכים עם רגשות אשם על ששרדו . ב , 1957 זמן קצר לאחר שהשתתפתי ב ' תערוכת הצעירים ' במוסקבה , ערכתי ביקור במחנות המוות באושוויץ , טרבלינקה , טרייזנשטאט ודכאו , עוד בטרם הפכו ל ' מוזיאונים ' , וריח המוות עוד נישא באוויר . ישבתי בקלן אצל דודתי ששרדה , וביקשתי אותה להפגישני עם אינטלקטואל גרמני . היא טרחה וסידרה לי פגישה . פתח לי את הדלת איש חביב שהציג את עצמו בשם היינריך בל ( היה זה עוד בטרם נודע כסופר ) , והמפגש עמו — שיחה נוקבת על גרמניה , המלחמה , היהודים — היה מרגש ביותר . חזרתי לדודתי וביקשתי שתספר לי יותר על כל שאירע בטרייזנשטאט . סיפרה על הרעב הכבד , על היותה ממונה על חלוקת המזון ( חשבתי לי : האם היתה ' קאפו ' ?) . נסעתי . כשהגעתי לברלין המזרחית כאורח ה ' ברלינר אנסמבל ' ( התכתבות עם ברכט העלתה הזמנה לביקור , אף כי ללא תאריך ) היה זה זמן קצר ביותר לאחר מותו הפתאומי של ברכט . הלנה וייגל ואליזבת האופטמן היו ממונו...
אל הספר