כמו עשן של פיח מתאבכות דמויותיו היהודיות של אברהם גולדברג ( , ( 1978 - 1903 וכל דמות היא עקבת פיח של נר נשמה שהדליק האמן בתודעתו המתרפקת על עולם ילדותו שנמוג בבנדין שבפולניה ( ראו תצלום מס ‘ . ( 14 הוא , שעלה כנער חלוץ לארץ ישראל בראשית העלייה השלישית ( , ( 1919 ירד כעבור שנתיים לניו יורק . אחר כך שהה ארוכות בפריז , ושב ממנה לתל אביב ב . )?( 1936 כל השנים מאז למד אמנות בניו יורק ובפריז לא חדל להעלות באוב זיכרונותיו את הדמות היהודית במדיומים שונים , על פי רוב במשיחות מכחול מהירות בגואש שחור על פני משטחים קאמריים . צנוע ככל שהיה , בהיותו מכור לשחור הדינמי ולהבלחות האור הרמברנדטיות צייר גולדברג את דמויותיו באובססיביות גם כשצייר בפסטלים קטיפתיים . אבל לא טיפוסים יהודים בנוסח יששכר ריבאק צייר , ולא הווי יהודי בנוסח איזידור קאופמן , שכן לא נמצא סימני פולקלור יהודי ברישומיו , אלא משקעי רגש החפים מאתנוגרפיה . " הערגה לדמויות , לטכסים , לצלילים , לתנועות , לשמחות ולפחדים של הילדות , זה גן העדן האבוד בנבכי הימים " , כתב חיים גמזו . מדובר ב " מבוכי הכיסופים ונופי הנפש של האמן " , גם אם כותרת הר...
אל הספר