אנחנו ממקדים את מבטנו ברקע , מתרכזים בציורים ובהדפסים המייצגים את היהודי , את היהודים , גם דמויות תנ " כיות אלגוריות , ושואלים היכן כל זה מתרחש ? מה צורה לו למקום הזה ? ומאז תחילת הדרך , מאז 1913 - 1912 של ימי " הפאתטיקר " , התשובה החוזרת היא אש . בתים בוערים הם רקע לדמות היהודית המביטה לאחור כאשת לוט , בחיתוך העץ " פוגרום " ( (; 1913 בתים בוערים הם רקע דרמטי לאיוב ורעיו בחיתוך עץ אחר מאותה שנה ; ועוד ועוד . דומה שזה חוק העיירה היהודית בציוריו של יעקב שטיינהרדט : לילה , ועיר עיירה עולה בלהבות . לא בניין נשרף , לא בית , אף לא שכונה . העיר כולה בלהבות . ללמדנו שיותר מתמונה של התנכלות פורעת כלפי היהודי , כלפי משפחתו , כלפי כמה משפחות ואפילו כלפי " רחוב היהודים " כולו , השרפה השטיינהרדטית מטפיזית יותר משהיא היסטורית . השרפה בציוריו של שטיינהרדט עניינה אפוקליפסה , אש תופת מכלה של " חזון יוחנן " מזה ושל סדום ועמורה מזה . ראו את התחריט " בריחת לוט " מ , 1912 זה שברקעו העיר בתימרות אש ועשן . כמה מילים על עיירה ואש . בספרו " העיירה כדימוי " עומד דן מירון על התופעה הספרותית יהודית החוזרת של זיה...
אל הספר