משה השלים את הצגת תנאי הברית השנייה לפני העם ( ד , מד – כו , יט ; כח ) . כעת הוא קורא לאישור הברית . אחרי סקירת החוויות העומדות ביסודה ( כט , א ח ) הוא מזכיר למאזיניו לשם מה נאספו : על כולם , גברים , נשים וטף לבוא בברית המחייבת גם את כל בני הדורות הבאים ( פס ' ט יד ) . משה שב ומזהיר את בני ישראל אלה תוצאות עלולות לצמוח מהפרת תנאי הברית , אף אם ייעשה הדבר בסתר ( פס ' טו כח ) . בהמשך ( ל , א י ) משה חורג ממהלך דבריו ומבטיח לבני ישראל כי גם אם יחטאו ויענשו בגלות מארצם , ובהיותם בגלות ישובו בכנות מדרכם הרעה , ה ' ירחם עליהם וישיבם לארצם . ב∆ ְ ל , יא יד משה חוזר לקריאתו לאשר את הברית וקובע כי התנאים אינם קשים מדי לביצוע . בררה פשוטה וחדה עומדת לפני עם ישראל : לבחור בין החיים לבין המוות ( ל , טו כ ) . נוסח המסורה קובע הפסקים לפני כט , א ( " ויקרא משה " וגו ' ) , ט ( קריאה לטקס הברית ותוצאות הפרתה ); ל , א ( אפשרות התשובה ); יא ( תנאי הברית אינם קשים מדי ); טו ( הבררה בין חיים ומוות ); וכן אחרי ל , כ ( סוף הנאום ) . בתורת השומרונים יש הפסקים גם לפני כט , יג ( הברית מחייבת גם את הדורות הבאים ...
אל הספר