העלייה בגיל התלמידים מתווספות פעילויות ארוכות יותר של שבועות , חודשים ושנים , כמו הנבטת צמחים וגידולם , מעקב אחרי תופעות טבע אטיות ומהירות ( למשל ברק ורעם ) . עם העלייה במשכי הפעילויות נעשית גם עלייה בדרישות ובהנחיות של המורה להשבחת מיומנויות התצפית , האיור , הכתיבה וההמללה של הלומדים כחלק מפיתוח תפיסת הזמן שלהם . סיבתיות והסקת מסקנות בעקבות התפתחות תחושת הזמן מתחילה להתפתח הרגשת הקשר בין האירועים , שהיא תנאי לסיבתיות : אם אירוע ב מגיע תמיד אחרי אירוע א , הרי יש ביניהם קשר , וייתכן שאירוע א הוא הסיבה לאירוע ב . התבוננות והבנה שהכדור נפל כי עזבתי אותו , הן תחילתה של דרך ארוכה שתוביל לבסוף להבנת המונח ״כבידה״ ( גרביטציה ) . חשיבה סיבתית שייכת לרובד גבוה יותר של חשיבה מאשר התמצאות בזמן ובמרחב . המורה בכיתה מפנה את תשומת הלב של תלמידיו לרצף האירועים , והם מנסים לדון בקשרי הסיבה ביניהם . תיווך זה תומך בהבניה של החשיבה הסיבתית מתחילת הלמידה , וחוזרים ומתאמנים בה בכל תצפית או פעילות בסיסית הנעשית בשיעורי המדעים . נדגיש כי פיתוח כל מיומנויות התשתית מתחיל מהתנסות מעשית ומוחשית ורק אחר כך ההוראה...
אל הספר