כפי שהוסבר בפרק הקודם , תאוריות ההתפתחות הקוגניטיבית של פיאז׳ה , ויגוצקי ואוזובל הניחו את התשתית לקונסטרוקטיביזם . מתאוריה זו נגזרה הגישה הקונסטרוקטיביסטית להוראת המדעים ( constructivist approach , ( to science education שניסחו דרייבר ואולדהם ( , Driver & Oldham , ( 1986 ואחר כך גם מתיוס ( . ( Mathews , 1996 גישה זו מדגישה את חשיבותה של ההיכרות המוקדמת עם מערכי הידע וההבנה של הלומדים ועם היכולות התפעוליות שלהם כתנאי מקדים להוראה וללמידה יעילה . לכן תחילת ההוראה היא בירור הידע של הלומדים לפני החשיפה לידע חדש . על פי התאוריה הקונסטרוקטיביסטית , הידע נבנה במוחו של הלומד במהלך התנסויותיו וחוויותיו ובעקבותיהן , וכן בהבנתו את המציאות בעזרת אינטראקציה חברתית וסביבתית . בניית הידע היא תהליך אישי - סובייקטיבי וגם תהליך של יחסי גומלין עם הסביבה . התהייה , הסקרנות וניסיונו האישי הקודם של האדם מניעים אותו לחקר וללמידה , ההבניה האישית היא פונקציה של הקשר ותלויה בו , בתוכן ובפעילות הלומד ( . ( Perkins , 1999 הרחבת הידע לכדי תפיסה הכרתית נעשית באמצעות אינטראקציה בין מושגים חדשים למושגים קיימים ועל יד...
אל הספר