על הניגוד בין שני המלכים ניתן ללמוד עוד מן הכתוב בדברי הימים . סירובו של חזקיהו לשיר נסמך כאמור על הפסוק ׳ולא כגמל עליו השיב יחזקיהו כי גבה לבו׳ ( דברי הימים ב לב , כה ) . ואולם , כבר בפסוק הבא אנו שומעים על חזרתו בתשובה ׳ויכנע יחזקיהו בגבה לבו׳ , ובלשון דומה מתוארת אחר כך תשובתו של מנשה : ׳ויכנע מאד מלפני אלהי אבותיו ויתפלל אליו ויעתר לו׳ ( דברי הימים ב לג , יב ) . כלומר , בזמן שהמדרש חס על מנשה הוא מחמיר עם חזקיהו בהטילו עליו את חטא הגאווה . אי נכונותו לשיר משמעה חוסר היענות לדרישה הבסיסית של השירה : הוויתור על החשיבות העצמית , ההכרה בגאות שמקורה אינו באגו הגאוותן אלא בישות החורגת מתחום האני . אותה הכרה בולטת בשתי אמירות קרובות : זו הפותחת את שירת הים , ׳אשירה לה׳ כי גאה גאה [ ... ] עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה׳ ( שמות טו , א – ב ) , וזו שבה חזקיהו מוזמן – אך לא מוכן – להודות על מפלת סנחריב : ׳כי עזי וזמרת יה ה׳ ויהי לי לישועה [ ... ] ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה [ ... ] זמרו ה׳ כי גאות עשה׳ ( ישעיה יב , ב – ה ) . בכך מתגלה חזקיהו כהיפוכו של דוד . בגאוותו אין הוא מבין את הענווה החסי...
אל הספר