מכל האמור לעיל מתבהר החשש הכרוך בטעותו של ר׳ עקיבא . להציג את דוד יושב לצד האל כמו בן האדם או מטטרון פירושו להציג אותו על פי הדגם היוספי כמשנה לשליט האלוהי , ובתוך כך להיגרר למחשבה פסולה על שתי רשויות . ואכן , במהלך אותו דיון ( בסנהדרין לח ע״ב ) עולה חשש זה בזיקה ישירה למטטרון . התלמוד משרטט את דמות המלאך על סמך הפסוקים ׳הנה אנכי שלח מלאך לפניך [ ... ] השמר מפניו ושמע בקלו אל תמר בו [ ... ] כי שמי בקרבו׳ ( שמות כג , כ – כא ) . מהם נלמד על קרבת המלאך לאל ( ׳שמו כשם רבו׳ ) , אך גם על סכנת הפיכתו לישות אלוהית ( ׳אל תמר בו׳ במובן של ׳אל תמירני בו׳ ) . לסכנה זו נחשף כזכור אלישע בן אבויה כשבמסעו המיסטי הוא רואה את מטטרון יושב לצד האל . לפי התלמוד אחראי לתקרית המלאך שלא קם מכיסאו כדי לחשוך מאלישע את המראה המתעתע , ועל כך הוא נענש בשישים מכות של אש . כפי שהראה מ׳ אידל , סצנה זו נקשרת לדרמה הקוסמית סביב אדם הקדמון . תחילה נברא האדם כיצור בעל ממדים אדירים . רק לאחר חטאו , או לאחר שהמלאכים מתייחסים אליו כאל ישות אלוהית , האל מחליט לצמצמו לממדיו האנושיים . להלן שתי גרסאות של הסיפור , נוסח התלמוד ,...
אל הספר