חטא האב ודינמיקה משיחית

נחזור לפרדוקס שמאחורי תופעת הקנאות . מה שנתפס בעיני הקנאי כפשע חמור – הסטייה דרך מואב – הוא מנקודת מבט אחרת תמציתו של התהליך המשיחי . מכאן האמביוולנטיות המובנית של האירוע בשיטים . מצד אחד , אין חטא גדול מחטאו של זמרי . במגע עם האישה הזרה הוא נמשך אל האיסור הקרדינלי של עבודה זרה . אך מצד תפקידן הייחודי של הנשים בתהליך הגאולה נידון במחקרים רבים , בפרט מן ההיבט הפמיניסטי , ראה זיוון , כי חיות הנה ; פונרוברט , השפחה ולידת המשיח ; רווה , בפני עצמן , פרק ג . 100 סוטה יב ע״א . 101 תנח׳ פקודי ט ; סוטה יא ע״ב ; שמ״ר א , יב . יש לפרשה זו המשך בעת הקמת המשכן . לנוכח בקשת הנשים לתרום את המראות שעוררו באמצעותן את תאוות בעליהן , משה מגיב תחילה בכעס . אלא שאז האל מסביר לו את מעלת הדבר הנראה בעיניו כבזוי . אם המראות מסמלות את ההזדקקות – המפוקפקת לכאורה – ליצר , הן שימשו במצרים למטרה נשגבה , ולכן דווקא בכיור שייעשה מהן יתקדשו הכוהנים לעבודת האל . על גיוס היצר לעניין שבקדושה מלמדת היטב השוואת הפסוקים שעליהם מושתת המדרש לעיל : הפסוק משמות ( לח , ח ) ׳ויעש את הכיור [ ... ] במראת הצבאת אשר צבאו פתח אהל מוע...  אל הספר