האספקלר ' , בלשונו , כלומר את הצבתו החדשה בכיוון שיציג ' אופק אופטי ' , מעין ראיית עומק חזיונית , שתסמן גם את קווי האופק של ההיסטוריה . ההכרה הזאת התעמקה אצלו עד לסוף שנות החמישים בתקופה שבה הממד הקונטמפלטיבי תפס מקום מרכזי בכתיבתו . עמדת היחיד , המתבודד , נעשתה לחוויה יסודית והוא נתן לה ביטוי בשלוש חטיבות גדולות : ' ספר הנחלים ' ( תשי " ט - תש " ך ) , ' מסכת המתכונת והדמות ' ( תשכ " ד - תשכ " ה ) ו ' לסעיף סלע עיטם ' ( תשכ " ד - תש " ל ) . בצדק קבע מירון כי השירים האלה הם ' המשך שירתו הלירית מטפיסית המאוחרת של אצ " ג משנים קודמות [ ... ] עם זאת , הרצף הגדול המתהווה בשירים אלה קובע – הן בהיקפו והן בעומקו – תחום ברור לעצמו בשירת המשורר ובשירה העברית כולה ' . בחטיבה השירית הראשונה בתקופה הזאת – ' ספר הנחלים ' – נמצאים גרעיני החוויה הראשונים של היציאה מן התבנית המשקפת המימטית , התבנית שרואה בהיסטוריה מורת לקח , והיא מעתיקה את מרכז הכובד – יותר מכל מה שהיה לפני כן בשירת גרינברג – אל היסוד החמקמק של הדינמיות הזורמת שבנפש האנושית , שאי אפשר לייצב את סופיות משמעותה באמצעות מילים : פּ נינ וּ ה נּ...
אל הספר