להם – למעטים הללו שהכרת הישות סוגרת גוויותיהם ללא מוצא , כמו חומה הסוגרת ירושלים העתיקה בקדרותה , להם – אורי ניסן גנסין […] . אלמלא הייתי בעל ממונא – הייתי פודה בכסף מלא כל אלפא האקסמפלרים מני כמה וכמה ידיים ומצפינם שי לבודדי הדורות שבאנושות המתחבטת . ( אורי צבי גרינברג , ׳על אח שאיננו׳ , כל כתביו , טו , עמ׳ 39 ) כך מבקשת שירת אורי צבי שיאהבוה — בלתי מושגת , נחבאת בטפסים נדירים של הוצאת ׳ליטעראטור פֿ אנד׳ בוורשה ושל ׳הדים׳ ו׳סדן׳ בתל אביב פלשתינה א״י , בגודל אלבומי כמו מפיסטו ואלבאטראס או בצמצום דקיק קונטרסי כמו אנקראון על קטב העצבון , בכריכת בד מהודרת כמו ספר הקטרוג והאמונה , או כפמפלט מהודק בסיכות מתכת כמו אזור מגן ונאום בן הדם , שירי טור מלכא וחוברות סדן . שירה שהייתה מבוקשת ונערצת כממשות בלתי מצויה כבר בהדפסתה , צעקה שנעשתה לשמועה על ספר , חפץ שהייתה לו שעה ואזל ; נעלם — והופיע ממקום אחר במחיר מופקע , צץ ממדף אחורי או מגירה נסתרת של דלפק האנטיקווריט , עובר בחשאיות מיד ליד כמו עיתון מחתרת , כמו כּ תב אסור , ביד מיוזעת רועדת של אספן שאינו מאמין שכך עלתה לו תאוות קנייה לא נשלטת … כ...
אל הספר