כדי להרגיע את הזירה הפנימית ולהמשיך ברפורמות נקט שהאב מדיניות המבוססת על שלושה עקרונות : התקרבות לבכירי הזעמא ( אל זעמא אל אקטא בּ ) , יד חופשית לבעלי ההון ויצירת מנגנונים ביורוקרטיים תלויי מדינה . בעלי ההון והזעמא השכילו כאמור לנצל את הרפורמות לטובתם . ההיסטוריון סלימאן תקי אל דין סיכם בשנת 1990 את תקופת שלטון שהאב במילים האלה : " ה ' שהאביזם ' נשען על טכנוקרטים , על אנשי הצבא ועל חלק מהכוחות המסורתיים , ולא יצר לעצמו בסיס כוח פוליטי עממי . [ ה ' שהאביזם ' ] ניסה לאזן בין הימין לשמאל על ידי דיכוי השמאל כדי לרצות את הימין , וריצוי השמאל על ידי התקרבות לעבד אל נאצר " . התוצאה הייתה אכזבה הן מימין והן משמאל . המונח " שמאל " שבו השתמש תקי אל דין לקוח מלקסיקון המונחים של לבנון בעת ההיא , שלא הבחין בין מפלגות או קבוצות בעלות אידאולוגיות סוציאליסטית על עדתית , לבין גופים וארגונים שהשתייכותם למחנה השמאל הייתה בעצם מאבק בהגמוניה המארונית ממניעים עדתיים . גם ב " ימין " שעליו כתב תקי אל דין התמזג הנושא החברתי בנושא העדתי כדי לשמור על הסטטוס קוו הכלכלי והפוליטי שבהגמוניה נוצרית . הצמיחה הכלכלית ...
אל הספר