אחרית דבר: על העול התאודמוני

על מוטיבציה זו מתוך ספרות זו עצמה , אלא שהיא מתחבטת בתוכה בלי להתממש במלואה ובלי לגבור על תמונות סותרות הגודשות אותה . דווקא התרוצצות זו בין המגמות הסותרות מעשירה את הספרות הדתית בכלל ואת הספרות היהודית בפרט ; דווקא מה שמתפרש בשיח התאולוגי כחולשות וכסדקים מעשיר את התיאורים הספרותיים ומעמיק אותם . יש להבהיר : תיאורים עשירים וסותרים אלו לא נותרו נחלתה של ספרות חיצונית או דתית למחצה בלבד אלא חלחלו אל לבה של הספרות המקראית ונאחזו בספרות הרבנית , המדרשית והקבלית . לספרות המתנסחת כעלילה , כנרטיב , יש נטייה לפרק סתירות פילוסופיות או תאולוגיות או לעמען על ידי הטמעתן בתוך דמות או באמצעות פרישתן בתוך מהלך עניינים סיפורי . ואכן , האל מוצג כדמות ספרותית מכוננת . דמות זו מיגרה כביכול את הדמוני , אבל למעשה ) כלומר מבחינת הרובד הנסתר למחצה של הסיפור ( היא הטמיעה אותו אל תוכה . כך הפך הדמוני לחלק בלתי נפרד ממכלול גילויי האל , לאחד מקווי האופי שלו . מהלך זה עשיר ופורה במיוחד עבור הספרות הדתית , אבל כאמור הוא הרה אסון מבחינת המשמעויות התאולוגיות שלו , שהרי האל שהיה אמור להיות מזוהה עם הטוב המוחלט הופך מ...  אל הספר