במבול האל מתאכזב מכלל האנושות . גם בבמדבר , במעמד מתן תורה , דווקא שם , האל מתאכזב מרות . אלא שהפעם מושא אכזבתו אינו האנושות כולה , כי אם עמו הנבחר . וגם הפעם מתגלמת אכזבתו בזעם מתפרץ וברצון ) אולי קפריזי ( להשמיד את כלל העם . העילה לכל זה היא מעשה העגל . לאחר שאהרן נכנע ללחץ העם היגע , הממתין למשה המבושש לרדת מן ההר , הוא עושה עבורו את עגל הזהב . תוצאת מעשה זה מתוארת כך : " וישכימו ממח ֳ רת ויעלו עלת ויגשו שלמים וישב העם לאכל ושתו ויקמו לצחק " . יש לשים לב שגם כאן מדובר ככל הנראה בביטוי של מיניות ) הפועל " לצחק " קשור בעולם המושגים של המקרא לביטוי של מיניות מתירנית או משולחת רסן ( המשולב בעבודת אלוהות אחרת . תגובתו של האל כוללת שוב את השורש שח " ת : " וידבר יהוה אל משה לך רד כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים " . סמוך לכך באים שוב לידי ביטוי האכזבה וזעם האל המשתולל , המורגש כבר ומאיים לפרוץ : " ויאמר יהוה אל משה ראיתי את העם הזה והנה עם קשה ערף הוא . ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול " . משה מנסה להרגיע את האל ומעלה בפניו נימוק הנוגע לתדמיתו : מה יחשבו עליך המצרים , ש...
אל הספר