גישת האופציות הריאליות היא בעצם מודל נורמטיבי לקבלת החלטות . רוב המודלים הנורמטיביים תקפים באופן כללי להחלטות השקעה בתחומים רבים , וכבר נוכחנו לדעת שקשה ליישמם למדידת ערך מידע ( סעיף . ( 3 . 2 . 2 מאחר שמדובר במודלים נורמטיביים , יש פער בין תחזיות המודל לבין התוצאות במציאות . המודלים לחישוב אופציות ריאליות מניחים התנהגות רציונלית , אך במציאות מנהלים אינם מתנהגים כך . יש שתי אפשרויות להתגבר על עובדה זו : האחת – לשנות את המודלים כדי שישקפו את התוצאות הריאליות הפחות טובות , והאחרת – לשנות את התנהגות המנהלים ולשפר את תהליכי קבלת ההחלטות שלהם , כדי שהביצועים בפועל יהיו קרובים יותר לתחזיות . הגיוני יותר לנקוט בדרך השנייה . כשמדובר במימוש אופציות ריאליות , יש לשפר בעיקר את העיתוי של קבלת ההחלטות . ארגון חייב לעמוד על המשמר ולבחור את המועד הנכון למימוש האופציה – לא להירדם בשמירה וגם לא למהר ללחוץ על ההדק . התרומה החשובה ביותר של גישת האופציות הריאליות מתבטאת בהיותה גישה ניהולית המאפשרת יתר גמישות ומוסיפה צומתי החלטה . ההחלטות הנוספות יכולות לצמצם נזקים אם מתברר שלא כדאי להמשיך בפרויקט . הן גם ...
אל הספר