בפרק זה הצגנו את TCE ככלי להחלטות בנוגע למיקור . לפי , TCE כשבוחרים בין שוק להיררכיה , יש להתחשב במרכיבים האלה : עלויות : עלויות ייצור ועלויות עסקה . מאפיינים קריטיים של עסקות : ייחודיות נכסים , תדירות ואי – ודאות . הנחות התנהגותיות : רציונליות מוגבלת ואופורטוניזם . פירמה בוחרת צורת ארגון לעסקה במטרה לחסוך עלויות . עלויות הייצור צפויות להיות נמוכות יחסית בשוק עקב יתרונות הגודל של הספק , ואילו עלויות העסקה יהיו נמוכות יחסית בהיררכיה . מכיוון שאין עדיפות לצורת ארגון אחת בכל המקרים , ETC מציעה מסגרת להתאמת צורת הארגון לסוג העסקה . ראשית , יש להגדיר את העסקה לפי שני מאפיינים : ייחודיות נכסים ותדירות . TCE ממליצה על מיקור – חוץ בכל הצירופים למעט בעסקות מיוחדות חוזרות , שבהן עדיף מיקור – פנים ( ראו טבלה . ( 1 . 3 זוהי נקודת המוצא של הניתוח . שנית , יש לבחון את המאפיינים אי – ודאות , רציונליות מוגבלת ואופורטוניזם . ככל שהאי – ודאות לגבי המוצר , הסביבה או הספק רבה יותר , עדיף מיקור – פנים . אם העסקה מורכבת וצפויים קשיי תיאום עם הספק בשל רציונליות מוגבלת , יש לבכר מיקור – פנים . כשיש חשש לאופור...
אל הספר