על בית הקברות בהר הזיתים כתב וילנאי כי “ הוא הקדום , הקדוש והגדול ביותר בעולם היהודי " , כי “ יהודים קברו עליו עוד מימים קדומים , בזכות המסורת המספרת שעליו תהיה ראשית תחיית המתים באחרית הימים , כפי שניבאו נביאי ישראל " , וכי “ יהודים האמינו שהקבורים בו יהיו הראשונים שיקומו לחיי הנצח " . ואולם , באשר למעשה קבורתה של רחל שם , יש לומר ביושר כי אין בו שום סמליות מיוחדת הקשורה במעמדו המיוחד של בית הקברות העתיק ובמסורות הדתיות שנקשרו בו במרוצת הדורות , אלא מעשיות צרופה , שכן משעה שנקבע בידי מי שקבע שהיא תקבר בירושלים ולא בקיבוצה , היה בית הקברות הזה מקום הקבורה האפשרי היחיד באותם ימים בעיר הקודש . “ עד , " 1948 מספר מירון בנבנשתי , “ היה בירושלים בית קברות יהודי אחד ויחיד - הר הזיתים " . בעקבות הקושי בקבורה בו בימי מלחמת העצמאות והפסקתה כליל , הוקם בית קברות חלופי בשכונת סנהדריה וכשמאורעות המלחמה מנעו גם את הקבורה בו , הוכשרו שני בתי קברות ארעיים בחצר בית החולים “ שערי צדק " ( הישן ) ובגבעת רם ( שייח ' באדר ) . בתשע - עשרה שנות השלטון הירדני במזרח העיר ( 1967 - 1948 ) הופסקה בו , מן הסתם , ה...
אל הספר