במובן מסוים , ככל שמדובר בהתיישבות שבארץ ישראל , מהווים מקרי ההתאבדות המשך למקרי הרצח מידי אויב ומקרי המוות מתחלואי הגוף , וזאת מכיוון שההתאבדויות נתפסו גם הן כחלק ממחירו של המעשה הציוני וכנובעות מקשיי הגוף והנפש . ההתייחסות אליהן , ככל שעולה מהטקסטים שלפנינו , אינה שיפוטית ולא כוללת כעס , אלא מבטאת צער , פחד , אמפטיה ולעתים גם הזדהות עם המת . אלא שלא רק מן הטעמים הללו לא נתקלתי בשלילה גורפת של ההתאבדות , אלא גם מהגישה הבסיסית כלפיה ביהדות , זו שמראה בנימין גזונדהייט מתוך המקורות העוסקים בכך , שהיא בבחינת “ תהא שמאל דוחה וימין מקרבת" 310 מהרש " ל , ים של שלמה , בבא קמא , עמ ' רנ " ז . 311 ליכטנשטיין , המאבד עצמו לדעת , עמ ' . 451 על ההתאבדות לצורך מניעת פגיעה אפשרית באחרים , ראו : פרק י " ז , עמ ' . 454 - 451 312 סדן ד ' , בין המשפתים , עמ ' . 81 ( מסכת שמחות ( היגער ) , ב ' , ו ' ) . לצד שלילה עקרונית של מעשה ההתאבדות , “ באופן מציאותי דרושה " , לדבריו , “ התייחסות חיובית ותומכת בכל מקרה הלכה למעשה " , אם בשל נסיבות מקלות , אם מתוך היעדר ודאות מוחלטת ואם מתוך כבודם של החיים ( בני המשפ...
אל הספר