מותו של ר ' זנביל דוד בכאור יהל , הוא , כאמור , מקרה יחיד כמעט שבו מוזכר אצל יערי מוות בעתו . אני נדרשת אליו בכל זאת , מפני שהצצה באזכורו החטוף במכתבו של אביו של יוסף לנדא מזמנת לנו מפגש עם כמה מושגים הקשורים בנוהגי האבלות והקבורה בחברה היהודית המסורתית : “ עיקר שכחתי . בפורים שעבר נפטר בביתנו ר ' זנביל דוד סופר ונאסף אל עמיו , ברוך דיין האמת . כל אנשי העיר הלכו ללוותו עד בית החיים וחילקו לו כבוד גדול , אבל לא הספידו אותו מפאת קדושת החג . מנוחתו כבוד אצל אבי נבג " מ , כי כך ציווה 134 הצירוף “ מיתה משונה " שהוראתו מיתה לא טבעית , מקורו בהלכה התנאית ( ספרי דברים ( פינקלשטיין ) , כי תצא , רי " ח , עמ ' 251 ) והוא חוזר כמה פעמים בתלמוד הבבלי ( שבת קנ " ו ע " ב ; תענית , י " א , ע " א ; סוטה , ל " ה , ע " א ; בבא בתרא , י ' , ע " א ) . עם זאת , יש להוסיף ולציין כי הביטוי היה שגור בלשונו של יהודי מסוגו של יערי ( זו שבעל - פה וזו שבכתב ) לא על שום הבאותיו בגמרא דווקא , אלא בשל הופעתו בברכות השחר שאותן אומר היהודי הדתי מדי יום בתפילת שחרית , שם יש הרחבה של נוסח תפילתו של רבי יהודה הנשיא המצוטט...
אל הספר