בדברי על מטאפורות , דימויים וסמלים הלקוחים מתחומים אחרים לתיאור המוות , כוונתי בעיקר לטבע . מבחינה זו משרת הטבע את הסופר בעיצוב עלילתו בשתי דרכים : האחת , בעיצוב הלשוני באמצעות מטאפורות ודימויים , והאחרת - בעיצוב החזותי באמצעות סמלים . להבהרת כוונתי ישמשו לי דימוייו של ביסטריצקי ברומן ימים ולילות . יש הבדל בין תיאור הזקן שאמר “ אל מלא רחמים " בלוויית הנטבחים כמי ש " נטוע אצל גל -העפר החדש כעץ וזקנו רועד כצמרת " , או תיאור המיתות התכופות בציבור החלוצים במילים “ המות הולך וחורש את שדה - החיים במענית ארוכה , שחורה , הנמשכת עד שם , עד קצה האופק " , לבין תיאור השקיעה בערבו של יום המאורעות ביפו במילים : “ בצנוח החמה לתוך הים אדומה כראש תרנגולת שחוטה " . אלו הראשונים פונים לעולמו האסוציאטיבי של הקורא מבלי שהצמרת לה דומה זקן הישיש או החריש לו דומה המוות אכן נמצאים בתמונת הנוף שמתאר הסופר ואין הם אלא שימוש לשוני מושאל . כמוהם גם התרנגולת השחוטה שלה מדומה השמש במשפט השלישי . לעומת זאת , השמש עצמה , שהלהט והאודם המאפיינים אותה מסמלים את מכאובי היום ההוא , אכן נמצאת בתמונת הנוף שמתאר הסופר ומבחינה...
אל הספר