“ האין זה משונה שרוב הבנים שלנו , משמגיע לחתונה אינו מסכים לעשותה בלי הרב ובלי החופה ? " , שואל מלץ ומתוך מילותיו על דור הבנים צף ועולה דפוס החתונה שהנהיגו הוריהם : ללא רב וללא חופה . ואכן , על פני קשת האפשרויות ששרטטתי קודם לכן באשר ליחס החלוצים אל טקס הנישואין המסורתי , זו שבין היצמדות יחסית אל המסורת לבין שלילתה המוחלטת , עסקתי עד כה במקרים הנמצאים בקצה האחד , שבהם נשמרו בקפידה המנהגים המסורתיים , ובמקרים הנמצאים בתווך , שבהם נערכו טקסים חלופיים שהתבססו , מי יותר ומי פחות , על מרכיבי הטקס המסורתי שהולבשו בלבוש חדש וחילוני . נותר לי לפנות כעת לבחינת המקרים הנמצאים בקצה השני של הקשת , אלו שבהם נערכו טקסים שונים בתכלית מהטקס המסורתי , ואלו שבהם לא נתקיים , לכאורה , כל טקס לציון הפיכת בני זוג למשפחה ( במילה “ לכאורה " כוונתי לכך שגם במעבר למגורים משותפים יש , כאמור , מאפיינים של טקס מעבר ) . מעלתו הגדולה של הסיפור “ חתונתו של מנחם " ליערי , שכבר הוזכר כמה פעמים לאורך הפרק , היא בהזדמנות שהוא נותן לקורא לחזות לא רק בתוצאה המוגמרת של המהפכה התרבותית אלא גם בתהליך היצירה , ר " ל אם החלוצים...
אל הספר