ארבעתם שירכו דרכם ברחובות ובסמטאות העיר הקטנה , השלווה ועוררו סקרנותם של יושבי החנויות הבטלים . רחל לבשה את בגדי החג שלה השמורים עמה מבית אבא ואף את טוביה אילצה ללבוש מהמובחר שאפשר היה למצוא במחסן הבגדים המשותף . שרב הקיץ שלח את אשו המלובנת בקירות הבתים הלבנים . שמורות העינים נצטמצמו בהיצרבן בלהט הקרנים שניתכו במאונך והגוף פלט זיעה רבה תחת כובד הבגדים האלה שהיו מוטלים בערימה במחסן מיום שעלו על התל . טוביה הלך קודר ושותק . התעייה הזו ברחובות ובסמטאות הלאתו מאוד . שנים על שנים הוא רגיל בשדותיו הנרחבים המשתרעים לכל מלוא העין . מה לו כאן במחנק החומות וצחנת הסמטאות ? “ לגמור מהר ולהסתלק מכאן " - תיאור מלבושיהם של רחל וטוביה ביום חתונתם יש בו , לכאורה , כדי ללמד מהו המרחק שפסעו מן החתונה המסורתית : כל מה שנותר מהלבוש המסורתי בחתונה הוא “ בגדי החג שלה השמורים מבית אבא " כבגדי כלה , ו " המובחר שאפשר היה למצוא במחסן הבגדים" כבגדי חתן . איננו יודעים מה היו אותם פרטי לבוש שלבשו ( אם כי לגבי החתן נאמר בהמשך כי היתה זו חליפה מגוהצת “ שלא לבש כמותה במשך כל שנות היותו בארץ " ) ומה היה צבעם . ודאי שבמ...
אל הספר