אגדת ישראל אומרת , כי ארבעים יום לפני הלידה מכריזים על האדם : פלוני בן פלונית לפלונית בת פלונית . ואין להם תיקון עד שנמצאים זה לזה בעולם . ואגדת יון מספרת , כי בגלגולם הראשון דבוקים הם בני הזיווג זה בזה , בשר אחד . עם הלידה נפרדים הם והולכים ונודדים בעולם , מחפשים זה את זה ואין להם תיקון עד שנמצאים זה לזה ודבקים יחד והיו לגוף אחד ונשמה אחת . כל אותה האנדרלמוסיה וערבוב הדמים השרויים בעולם בדברים שבינו לבינה , כל אותה הנהיה וכל הנפתולים , הדחיפה והמשיכה לרחוק - כל אלה אינם באים אלא משום שרבים ומפותלים השבילים בעולם . מרבית בני - האדם תועים בהם עיורים , מגששים , אבודים זה לזה , נכספים ונמשכים להדבק בפלג - גופם הקדמון ואינם מוצאים את דרכם אליו , נאחזים בזר להם , נדחפים ונדחקים ואינם מוצאים את תיקונם . נטרדים הם מן העולם כשהם חצויים , כשידה הכבדה של הבדידות לוחצת ומעיקה עליהם גם במחיצת הקרובים להם , שהם כרחוקים להם . - - יש מעטים שזוכים להגיע אל מי שמזומן להם אחרי שמבלים כוחם במלחמות - שוא עם שאינו שלהם , שאינו ראוי להם , עם שלא עלה אתם בשורש אחד . מלחמות , שהן כחיבוט הקבר לאדם בעודו בחיים ...
אל הספר