העיסוק בחתונה ובמושגיה בסיפוריהם של יערי ומלץ הוא משני סוגים : האחד הוא העיסוק הממשי בנישואי עלמה ועלם ובדפוסי הטקס המציין זאת , ואילו השני הוא השימוש המושאל הרווח במטבעות לשון מתחום טקסי ההיקשרות בין גבר לאשה , האירוסין והנישואין , לתיאור התקשרותם של החלוצים לקרקע המולדת , ואתחיל דווקא מההיבט הזה . כזכור , טענתי בפרק המבוא שניתן להבחין בהקבלה שקיימת בין טקסי המעבר המתוארים בסיפורים שבהם עסקינן וקשורים למעברים בחיי האדם , לבין אלו הקשורים לציוני דרך בחיי היישוב , כגוף שנולד , מתפתח ומתבגר ויש לו דופק חיים משלו . הקבלה זו באה לידי ביטוי , בין היתר , בפיגורות הלשון ( מטאפורות , דימויים , סמלים ) המשמשות לתיאורם . מושר בפי כל הוא שירו האלמותי של אלכסנדר פן “ על גבעות שיח ' אבריק " , שבו מתואר סופו 2 גנוז , חתונה בעיירה , עמ ' . 75 המר של השומר אלכסנדר זייד . השיר נפתח במילים : “ אדמה - אדמתי , / רחומה עד - מותי , / רוח רב חרבוניך הרתיח . / ארשתיך לי בדם / שאדם ונדם / על גבעות שיך - אבריק וחרתיה " . במטאפורת האירוסין השתמש גם אהרן אשמן בפזמון שירו “ ככה כך " : “ אי , שירי לי יום ושירי לי ל...
אל הספר