ה. בין סודיות לפרהסיה – דפוסיו של טקס בר המצווה "השומרי"

מתברר שבסוגיית הקולקטיביות של החגיגה לא רק שאלת מספרם של חתני בר המצווה כרוכה היתה בשאלת העיתוי של הציון הפומבי של האירוע , אלא גם שאלת שיתופו של הקהל בו או מידורו ממנו , כמו בטקס קבלת הנשק . אלא שבעוד שבנוגע לבני המצווה השאלה אם יחגגו כיחידים או כקבוצה קשורה היתה רק במספר הילדים שנולדו בקיבוץ בשנה אחת , כרוכה היתה שאלת שיתוף הציבור במצב הביטחוני והמדיני בשנים ההן ובצורך לשמור את הענקת הנשק בסודיות מוחלטת כל עוד היתה הארץ נתונה תחת שלטון המנדט הבריטי . מבחינה עקרונית , היתה החגיגה משותפת לכולם ולא נחלת המשפחה לבדה , או כפי שמנסח זאת שמאלי , “ סוף - סוף הרי זוהי שמחת הקבוצה כולה : לילד הראשון מלאו שלוש - עשרה שנה ! ... " . ואמנם , הן מסיפורו של שמאלי והן מתיאורה של ינאית בן -צבי את בר המצווה של גדע שוחט מצטיירת תמונה הנראית כנוסחת פשרה בין מה שדורש הרעיון השיתופי , כלומר חגיגה קולקטיבית , לבין מה שמחייב המצב הביטחוני והוא - סודיות גמורה : כל העיסוק בהכשרת הילד לשימוש בנשק נעשה בסודיות , ואילו הענקתו לו היא פומבית , בשעת חגיגת בר המצווה בחדר האוכל . אלא שהשוני בין הנוסחה הזו לבין עדויות ...  אל הספר