במרכז העלילה שטווה שמאלי עומד טקס בר המצווה שעתיד להיערך לבכור בני המשק , עמיקם , והוויכוח הערכי באשר לצביון שיינתן למאורע , המתגלע בין החלוצים , המוצגים כפורקי עולה של המסורת היהודית , לבין סבו וסבתו של הילד , הורי אחד החלוצים , שבאו להתגורר במשק ומוצגים כשומרי החומות . ויכוח זה הוא חלון וראי לפולמוס הבין -דורי שנתחולל בין אלו לאלו על כל מה שהיה יסוד מוסד בחייהם הקודמים של החלוצים בביתא ישראל שבגולה ושמבחינות רבות פסק להיות כזה בעבורם עם התפקרותם ועלייתם ארצה , אך נותר על מכונו בעבור הוריהם , בין שנשארו בגולה ובין שעלו אף הם : מסורת ישראל , מקורות ישראל ואלהי ישראל . במידה רבה בא הפולמוס הזה לידי ביטוי באופן שבו חינכו החלוצים את בניהם , בעולם המושגים שנשתרש בפי הילדים ובאופן פירושם את המציאות . החינוך הקיבוצי כפי שמתואר בסיפור הוא מה שנהוג לכנות בימינו “ בועה " : הילדים מנותקים מן העולם החיצוני “ פנים זרים יראו כאן רק פעמים בשנה : בחג הפסח ובחג הסוכות " , ועל אחת כמה וכמה מן ההוויה היהודית המסורתית . אמנם חיים הם על פי לוח שנה יהודי , חוגגים , כאמור , את החגים , מייחדים את השבתות ומצי...
אל הספר