מבין שלל יצירות הספרות העבריות שעסקו במרוצת הדורות בטקס בר המצווה בצביונו המסורתי , רבות הן אלו שהקדישו יריעה נרחבת לתיאור הסעודה . עובדה זו מובילה אותי , עוד בטרם אדון בסעודת בר המצווה שמתאר מלץ בסיפורו , לבחון את מקומו של האוכל ככלל , כסממן תרבותי , באמנות לזרמיה ובספרות בפרט . במאמרה על טקסי בר מצווה בראי הספרות העברית , כותבת לאה ברץ : האוכל תפש מאז ומעולם מקום מרכזי בתהליך החיברות של האדם . פרט להיותו צורך קיומי , 57 לוינסקי , הווי ומסורת , א ' , עמ ' 132 ( הערך “ דרוש " ) . 58 ריבקינד , לאות ולזכרון , עמ ' מ " ו . 59 שם , עמ ' מ " ב - מ " ה . 60 שם , עמ ' מ " ה - מ " ו [ ההדגשות במקור ] . היה האוכל סממן תרבותי . המקרא מספר כיצד מצווה אברהם להכין סעודה למלאכים . עיון בכמויות המזון המתוארות בתהליך הכנת הסעודה יעורר תמיהה , אולם לנוכח האוכל נחשף היחס אל הזולת ואל תהליכי הסוציאליזציה הנרקמים כבר בספרות המקרא . הסעודה למלאכים אינה הסעודה היחידה המתוארת במקרא , ומכאן ברורות החשיבות והמשמעות שהוענקו לשאלת האירוח והארוחה [ ... ] . האוכל והסעודה החלו לתפוס מקום של כבוד בכל הזרמים של האמנו...
אל הספר