סקירתי את גילוייהם של טקסי בר המצווה בסיפוריהם של מלץ ויערי תתחלק אפוא לשני מרחבים גיאוגרפיים : גולת ישראל במזרח אירופה וארץ ישראל , ולשני סוגי קיום יהודי ( בהתאמה ) : זה הדתי המסורתי וזה החלוצי החילוני . הואיל ובגלגולו הארץ - ישראלי נעדר טקס ההתבגרות מסיפוריו של יערי וגם בכתביו של מלץ אין הוא מוזכר אלא ברמז , ישמש לי כהשלמה הסיפור “ בר - מצוה " של הסופר אליעזר שמאלי , איש העלייה השלישית אף הוא , המשרטט עימות בין דורי בין החלוצים והדפוס החילוני שהעניקו לטקס זה לבין הוריהם וכמיהתם להוסיף ולשמר את הטקס המסורתי גם בארץ ישראל . עימות זה , שאת ניצניו פגשנו כבר בשעת עיסוקנו בברית המילה , בדמותם של גרשון הזקן ומר שנברג , מקבל נפח ומשנה תוקף בסיפורו של שמאלי בדבריו של הסב ( ששם פרטי לא ניתן לו ולרעייתו לאורך הסיפור כולו ) , בחגיגת בר המצווה שערכו חברי הקבוצה לנכדו , שהיה בכור בני המשק , ובתיאור תגובת החברים האמביוולנטית על דבריו : “ בין הנוכחים עבר רחש . - הן ולאו . ספק וודאי . כן , אבל בכל - זאת ... " . דבריו של הסב מעמידים זו מול זו את הגולה ואת ארץ ישראל ואת האופי שנשא בר המצווה בכל אחת מהן...
אל הספר