סוגיית בחירתו של אדם לתפקיד סנדקו של הרך הנימול בטקסי המילה שקיימו החלוצים לבניהם בארץ ישראל , היא חרך הצצה נוסף אל המחיר שגבה המרחק מבית אבא , מרחק שבמקרה זה היה פחות אידיאולוגי , שכן הטקס התקיים כהלכתו , ויותר פיזי , בהיעדרו על פי רוב של אבי האב מהטקס . “ מקובל מדורות שסנדק מחזיק את התינוק הנימול על ברכיו " , כותב רובין , אולם מראה גם כי “ מן המקורות התנאיים והאמוראיים אין אנו יודעים מי היה מחזיק בתינוק בעת המילה וכיצד היו מחזיקים בו " . רובין מראה שהאזכור הראשון לתפקיד שזכה מאוחר יותר לשם “ סנדק " נמצא במדרש תהלים , מדרש מאוחר יחסית ( משנת 1000 לספירה ) . בדברי הדרשה על הפסוק : “ כל עצמתי תאמרנה [ ... ] " ( תהלים ל " ה , י ' ) , מונה הדרשן את אברי הגוף שבעזרתם מודה דוד לאלהיו ובין היתר אומר : “ בברכיי אני נעשה סינדיקנוס לילדים הנימולים על ברכיי " ( מדרש תהלים ( בובר ) , ל " ה , ב ' ) . רובין אינו הראשון לעמוד על מקור קדום זה , ואף על פי כן אין הוא מפנה בדבריו לאיש מבין החוקרים שקדמו לו בשנים רבות בעיסוקם בסוגיית מקורה של המילה “ סנדק " . חוקרים אלו תמימי דעים היו באשר למקורה היווני ...
אל הספר