[ ... ] וככה עמדתי כשלוש שנים בחזית המלחמה הגדולה : בחזית האוסטרית - הונגרית - גרמנית נגד החזית הרוסית , ושם , בתוך החזית רשמתי מה שראיתי והרגשתי בתור בן - אדם חי . [ ... ] לא שיפרתי את העובדות וגם לא כיערתי אותן : לא הוספתי עליהן ולא גרעתי מהן ולא כלום . רשמתי וחיכיתי לסוף ; להשתפות הגדולה שתבוא . אך בינתיים ראיתי בקרבנו גם את היהודי , שגם בתוך בית - המשוגעים נשאר יהודי : טיפש נלהב , מוקיון קדוש , ילד זקן , אוהב שנוא . לא התכוונתי מראש לראות את היהודי שבי ובחברי - למוות - אך כך יצא . ובדיעבד טוב שכך יצא . כך כתב הסופר איש העלייה השלישית , אביגדור המאירי , בפתח ספרו השגעון הגדול : רשימות קצין עברי במלחמה הגדולה , רומן בנוסח דוקומנטרי המתאר את חוויותיו בעת שירותו כקצין קרבי במלחמת העולם הראשונה . הבחנתו של המאירי בין חיווי הדברים כאדם באשר הוא לחיוויים כיהודי , תורמת תרומה נאה להגדרת הנושא שבו עוסק ספרי . המאירי מוצא עצמו עוסק בגורלו של היהודי ובדרכי התמודדותו עם גורל זה , בסיטואציה שהיא הרת גורל לאנושות כולה . הוא משוחח עם זהותו היהודית דווקא בסיטואציה שאינה יהודית . דווקא במקום שבו הו...
אל הספר