שלא כרבים מבני דורו הסתייג ח ' ליל אל - סכאכיני עמוקות מהזיווג בין לאומיות לקנאות דתית . פטריוטיות פלסטינית או לאומיות ערבית אינה חייבת להיות אנטי - ליברלית , קנאית וריקה מערכים אוניברסליים , חשב בשנת . 1920 הוא דגל בעמדה לאומית בלתי מתפשרת ובה בעת כיבד את חבריו - יריביו היהודים ושמר עמם על קשרים טובים . כפטריוט ערבי יצא סכאכיני באפריל 1920 להשתתף בקבלת הפנים לחוזרים מנבי מוסא . הוא התבונן בשבעים אלף האנשים שהתקבצו בכיכר העירייה בירושלים וראה לפניו הפגנה פוליטית . מתח לאומי - דתי עמד באוויר באותו יום שישי , היום הראשון לפסחא הנוצרית , ערב פסח ליהודים וסיום חגיגות נבי מוסא עבור המוסלמים . המתח ניזון מהתסכול על המחויבות הבריטית העמוקה להצהרת בלפור מזה , ומהפקרת הבריטים את ממשל פיצל בדמשק מזה . האווירה הלוהטת הביאה את סכאכיני לדמות את שירי החוגגים להמנוני קרב ואת הדגלים שנשאו – לחניתות . הוא צדק . הנאומים הפוליטיים הפכו להסתה שאליה הסתננו מוטיבים אנטי - יהודיים מהמסורת האסלאמית . עארף אל - עארף , אז עורך העיתון סוריה הדרומית , ולימים היסטוריוגרף וראש עיריית ירושלים הירדנית ( , ( 1955 – 19...
אל הספר