כמו ברוב אגן הים התיכון בעת העתיקה , גפנים גדלו בכל אזורי ארץ ישראל והיין שהופק מהם היה אחד מענפי המסחר החקלאיים המרכזיים בכלכלת התקופה . הגפן ותוצריה מוזכרים מאות פעמים בתנ " ך ובמקורות היסטוריים נוספים , ובחפירות ארכיאולוגיות רבות נמצאו גתות וכלים לאחסון יין ולשתייתו . ייצור היין ושתייתו פסקו כמעט לחלוטין עם הכיבוש העות ' מאני בתחילת המאה השש עשרה וחודשו רק במחצית המאה התשע עשרה . בשנת 1848 הוקם יקב בירושלים על ידי הרב שור וב - 1852 ייסדה משפחת טפרברג יקב , שאחרי גלגולים שונים הפך ליקב אפרת הקיים עד לימים אלה . יקבים נוספים הוקמו במושבות הטמפלרים ובבית הספר החקלאי מקווה ישראל . התנופה העיקרית בתעשיית היין חלה כאשר הברון אדמונד דה רוטשילד , בעליהם של יקבים מפורסמים בצרפת , רכש קרקעות בפלסטינה , ייבא זמורות גפן מבורדו והקים שני יקבים , בראשון לציון ובזכרון יעקב . אך על אף ההשקעה העצומה , לא הצליחה תעשיית היין להתפתח כמצופה . היבולים הראשונים התקשו לשרוד בתנאי האקלים והקרקע וסבלו ממחלות צמחים שונות . הענבים שנבצרו החמיצו במהירות בחום המזרח תיכוני , דבר שאילץ את היקבים לחפור מרתפי ענק בה...
אל הספר