הערכתו השלילית של שלום את חוגי המקובלים היהודים בני זמנו , הביקורת שלו על הוגים ניאו - רומנטיים העוסקים בקבלה והזלזול שלו בקבלה של חוגים אזוטריים מערביים כרוכים בתיאולוגיה הלאומית שלו ומבטאים את עמדותיו המודרניסטיות והאוריינטליסטיות שהתוו את מחקרו האקדמי במיסטיקה היהודית . כפי שראינו בפרק הראשון , העניין של שלום בקבלה נבע מן האידיאולוגיה הציונית שאימץ בהיותו נער בגרמניה . הפרספקטיבה הציונית , שהביאה אותו להעריך את המיסטיקה היהודית ככוח החיות שאפשר את קיומה של היהדות בגלות , מסבירה את הנחתו כי הקבלה איבדה את הרלוונטיות שלה בתקופת התחייה הלאומית . שלום טען כי בתקופת הגלות הייתה המיסטיקה היהודית תופעה משמעותית בהיסטוריה היהודית ; את ראשיתה של המיסטיקה היהודית הוא קבע בספרות ההיכלות , שלהערכתו נוצרה במאות הראשונות לספירה , ואת סיומה - בהקמת ישיבת " בית אל " ובהופעתה של תנועת החסידות במאה השמונה - עשרה . כזכור , על פי תפיסתו , בתקופה המודרנית כוח החיות הלאומי היהודי ( שבתקופת הגלות התבטא במיסטיקה היהודית ) התבטא במפעל התחייה הציוני החילוני . מגמתו המודרניסטית והציונית של מפעל המחקר של שלום ...
אל הספר