הגדרת המיסטיקה שהתגבשה בשלהי המאה התשע - עשרה ובראשית המאה העשרים מקובלת למדי גם כיום , במחקר האקדמי במדעי הדתות ואף בחקר הקבלה והחסידות . ההגדרות הרבות שיוחסו למיסטיקה לאורך כל התקופה הזאת מציינות רובן ככולן כי המיסטיקה היא חוויה של מגע בלתי - אמצעי עם האל או עם ישות טרנסצנדנטית . ההגדרות נבדלות זו מזו בעיקר בשאלת מהותו של המושא המטפיזי של החוויה המיסטית ובאופי המגע אתו . כפי שראינו , בראשית המאה העשרים הגדיר רופוס ג ' ונס את המיסטיקה כסוג של דת המדגישה את המודעות הישירה והאינטימית לנוכחות האלוהית . באותה תקופה תיאר ויליאם ג ' יימס את החוויה המיסטית כמצב שבו האדם והמוחלט נעשים לאחד ומודעים לאחדות זו ( ג ' יימס תש " ט , . ( 275 – 274 הגדרות דומות חוזרות אצל חוקרים מסוף המאה העשרים . חוקר המיסטיקה הנוצרית ברנרד מקגין ( McGinn ) תיאר את המיסטיקה כ " אמונות ופרקטיקות הנוגעות להכנה לקראת מה שאפשר לתאר כנוכחות המידית או הישירה של האל , מודעות לנוכחות זו ותגובה אליה " ( . ( McGinn 1991 , xvii חוקר הקבלה משה אידל אפיין את המיסטיקה כך : אם המיסטיקה היא תמצית הדת , תמצית המיסטיקה היא חווית האיח...
אל הספר