השינוי המרכזי שהתחולל באופן יזום בתעשייה הקיבוצית לקראת שנות ה - , 70 היה קשור למגמה לעבור לתעשיות מורכבות יותר ( ראו נספח מס ' . ( 4 במסמך של איגוד התעשייה הקיבוצית משנת , 1969 נכתב כי רוב התעשייה הקיבוצית ( % 80 ) שייכת עדיין לתעשיות ה " קונבנציונליות " . בסוף שנת , 1976 היו בקיבוצים 285 מפעלים מתוכם 80 מפעלי מתכת , 60 לפלסטיקה , 32 מפעלי אלקטרוניקה , ורק 20 מפעלים לעץ ועוד 20 למזון . שאר המפעלים עסקו בתחומי רפואה וכימיקלים , אופטיקה , נוי ואומנות , דפוס ועוד . בעבודה שכתב גיורא גברי בנושא מפעלי תעשייה עתירי ידע וטכנולוגיה בתעשייה הקיבוצית , הוא קבע כי התעשייה המתוחכמת נכנסה לקיבוצים רק לאחר שהשתנה היחס להשכלה הגבוהה , והתעשייה , מעבר להיותה מקור הכנסה , נתפסה גם כמקום עבודה מתאים ורצוי לחברי הקיבוץ . " הוויכוח בין קיום מפעלים ' פשוטים ' העוסקים בייצור מסיבי , או קיום מפעלים עתירי טכנולוגיה / ידע העוסקים במחקר ופיתוח , קיים מתחת ועל פני השטח . ברור שיש צורך לקיים מחקר ופיתוח ומפעלים חדשניים על מנת שלא לפגר אחרי כלל התעשייה , אולם לא הייתה הכשרה מכוונת של כוח אדם טכנולוגי על ידי הקיבו...
אל הספר