לקראת סוף ה - , 60 הוקמו בכל שנה , בממוצע , 10 מפעלים חדשים בתנועה הקיבוצית . כמספר המפעלים , התברר , כך מספר הדילמות שליוו את תהליך התיעוש . ניתן לחלק דילמות אלו למספר תחומים : דור ההמשך השאלה מי ייקח על עצמו את נטל העבודה והניהול של המפעל עלתה במקומות רבים בעקבות ההתפתחויות שחלו בתעשייה הקיבוצית בשנות ה - . 70 כתוצאה מכך , וכחלק משאלה כללית יותר על המשך דרכו של הקיבוץ , החלה לעלות גם הציפייה של דור האבות שהבנים ייקחו על עצמם את האחריות לפיתוח וניהול המשק , ובו גם ענפי התעשייה . " חסר דור הממשיכים ... " כותב משה , אחד מאנשי מפעל " העוגנפלסט " מקיבוץ העוגן . " למה לא קרה אצלנו דבר אשר קרה לפעמים בקיבוצים אחרים ( אמנם לא רבים ) , כאשר מחזור של בנים קיבל על עצמו את האתגר לשקם ענף כאשר הוא נמצא בידי שכירים ( כמו ענף הבננות באילון )? ... יש להחזיר את עטרת העבודה ליושנה כנאה לחברה יוצרת החיה מעמל כפיה ... מה רבים הם התחומים וכרי הפעולה בקיבוצנו ובמפעל ... זהו אתגר כביר - ולמי מחכים , ולמה מחכים , מי צריך לעשות את כל אלו ? ... הגיע הזמן שיקום ציבור גדול של בנים צעירים , עם החלטה נמרצת להירתם...
אל הספר