בשאלות העבודה השכירה חזרה מועצת הקיבוץ המאוחד , שהתכנסה בשנת 1972 במעגן מיכאל , על החלטותיה הקודמות בנושא שיתוף הפועלים ברווחים בכל מפעלי הקיבוץ המאוחד המעסיקים עבודה שכירה . צוינה דרך השותפות בין יישובים כדרך המתאימה ביותר להתגברות על בעיית גודל המפעלים מבלי להזדקק לעבודה שכירה , וכן כדרך של קיום עזרה הדדית בין המשקים בפיתוחה של התעשייה ( בפועל , לא הצליח הקיבוץ המאוחד לפתח מפעלים משותפים ) . המועצה החליטה לשלול כל שותפות עם הון פרטי , מלבד מקרים מיוחדים , בהם תובא הבקשה בפנייה למזכירות . בשנת , 1968 כ - 4 , 000 מתוך 7 , 000 העובדים בתעשייה הקיבוצית היו שכירים ( ראו נספח מס ' , ( 3 והמצב הלך והחמיר . גם בעיית יחסי העבודה עלתה על הפרק , שכן נוצר מבנה היררכי שבראשו חברי הקיבוץ ובתחתיתו העובדים השכירים . נוסף לכך היה חשש שככל שהעבודה השכירה מהווה גורם קבוע יותר , התנועה מסתגלת לה , במיוחד הדור הצעיר , וברבות הימים היא תיהפך לתופעה טבעית ורגילה . סייג לחששות אלה הציג מנחם רוזנר , ביום עיון של המרכז הבינלאומי לחקר כפרים שיתופיים . " לגבי בעיית השכירים בתעשייה הקיבוצית אפשר להביא בהחלט מספר...
אל הספר